אלי שגיא ז"ל

אם אני צריך לתאר במילה אחת מי היה אלי שגיא אז אין ספק שלפני הכל אלי היה ,,, חבר.
במילה חבר איני מתכוון למושג הבנאלי של סחבק אלא למהות העמוקה והרחבה של המושג חבר. 
אני חושב שבמקרה של אלי מה שהניע אותו מבחינה מקצועית,מה שהכתיב את צורת חשיבתו , מה שהוביל אותו לקבל החלטות ולארגן את סדר העדיפויות ,כלל תמיד את ההתייחסות למרכיב הפרסונאלי.
ומה שהפליא בכך שתמיד ידע לעשות זאת מבלי לפגוע באיכות המקצועית אלא דווקא לנצל זאת כדי להוביל מהלכים מקצועיים.
כשאלי פנה אלי וביקש שאמנה אותו למזכיר האיגוד(תפקיד שעשה כבר בעבר הרחוק) הוא כבר היה חולה. באותה תקופה כבר היה ברור לו שלפניו מאבק קשה וארוך. ובכל זאת ביקש את התפקיד. אני כמובן הבנתי שזאת תהיה מתנה גדולה לאיגוד. אם יש משהו שמקובל ומוערך  על ידי כולם זה אלי ויחד נוכל לייצר חיבור מקצועי וענייני בין כל החברים. זו היתה תקופה רגישה. האיגוד עבר בפעם הראשונה תהליך בחירות שיצר מחנות ומתחים ואלי ידע לחבר את כולם מחדש.
למרות מצבו. למרות האנרגיות הנפשיות, הכוחות הפיסיים והזמן שנדרש כדי לטפל במחלתו הוא הקדיש ימים ושעות מזמנו יותר מכל חבר אחר למען האיגוד. גם בתקופות של סדרת טיפולים מצא זמן מבית החולים תוך כדי טיפול לנהל איתי שיחות איך לקדם את משימות האיגוד. המחוייבות שלו למשימות שלקח על עצמו , גם שמצבו הלך והחמיר , היתה טוטאלית. 
לא פעם שיתף אותי בהתמודדות שלו עם מחלתו. הוא היה פתוח , שיתף בפרטים ותמיד בגישה מאוד חיובית. מאוד אופטימית. כנראה משהו שנבע מבפנים. אלי היה אופטימיסט בכל התחומים. אופטימיות היתה דרך חיים וגם ברגעים הכי קשים כששוחחנו על המחלה ועל סדרות הטיפולים שלא צלחו הוא הדגיש כמה הוא אופטימי שבסוף הוא יתגבר על הכל.
עם חלוף הזמן כשטיפול אחד הוביל לטיפול אחר עם עליות וירידות , אלי החל משתף יותר ויותר. בחלק מהשיחות החל לסכם קריירה ולשתף אותי בסיפורים מהעבר. כיצד נכנס לתחום ההחברתי ולימים לתרבות. לתפקידים שמילא בעבר. במי שתמך והאמין בו וגם בקשיים שהגיעו בהמשך. הוא הרגיש צורך לשתף,לספר , אולי כבר הבין בתוך תוכו שחייו קצרים. 
בתקופה הקצרה (יחסית) שהכרתי ועבדתי עם אלי נוצרה בנינו חברות, שפה משותפת,אמון גדול ואני חב המון לאיש הכל כך אנושי הזה שהלך מאיתנו.
לכן כשהודיע לי ממש ערב פתיחת הכנס השנתי שלנו בכפר בלום ,שלמרות הבטחתו להגיע לכנס הוא מתחיל סדרת טיפולים חדשה ומסיבה זו לא יוכל להיות נוכח ולתרום לכנס ,החלטתי להקדיש את כל נאום הפתיחה שלי בכנס לאלי שגיא. לא יכולתי להסתפק באזכור של מספר מילים. אלי היה ממקימי האיגוד, תרומתו לאיגוד היתה ענקית. היה ראוי שפתיחת כנס כפר בלום תוקדש לו ולמצבו אז.
כשאלי קיבל דיווח על כך הוא התקשר נרגש. האיגוד היה חלק ממנו ומשהו מהאיגוד הלך כשאלי הלך לעולמו.
שתהא רוחו ודמותו צרורה בקרב חברי האיגוד ועולם התרבות בישראל.

יורם ברוורמן
יו״ר האיגוד